החלטה בתיק בש"א 5992/07

בקשה לפטור מאגרה

התובעת הגישה בקשה לפטור מאגרת בית משפט, בגין תביעה שהוגשה כנגד הנתבעים, הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ ואח'. סכום התביעה כנגד הנתבעים 1 - 4 עומד על סך של למעלה משבעה מיליון ש"ח וסכום התביעה כנגד יתר הנתבעים, ובכללם נתבעת מס' 3, מדינת ישראל, עומד על סך של שני מיליון  ש"ח.

תביעתה של התובעת הנה לביטול פסק-דין שניתן ביום 16.9.1990 בת.א. 3652/90 בבית-משפט השלום בחיפה, אשר ניתן, לטענתה, בעקבות צעדי מרמה של הנתבע מס' 1 באמצעות הנתבע מס' 2, אשר ייצג אותה העת את הנתבע 1. פסק-הדין ניתן בהעדר הגנה. לטענת התובעת, נודע לה דבר הינתן פסק-הדין רק כעשר שנים לאחר הינתנו במהלך דיון בהוצאה לפועל במסגרת הליך לביצועו של פסק-הדין. לטענת התובעת, בתמצית, פסק-הדין ניתן עקב הטעיה שנוצרה על-ידי הנתבע מס' 1, בעיקר בנוגע עם שיעור ריבית, ריבית לה לא היה הנתבע 1 זכאי, אלמלא ההטעיה.

התנאים למתן פטור מאגרת בית-המשפט הנם שניים: העדר יכולת כלכלית מטעם המבקש לשלם את האגרה, וסיכויי ההליך בגינו מתבקש פטור מאגרה. מדובר בתנאים מצטברים. יודגש כי, בכל מקרה, לאור לשונה של תקנה 14(ג) סיפא לתקנות בית  משפט (אגרות), תשס"ז-2007, עדיין קיים לבית-המשפט שיקול דעת האם להיעתר לבקשה, גם מקום שנמצא כי שני התנאים התקיימו.

בעל דין המבקש ליתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי הוא חסר יכולת לשלם את האגרה (ר': בג"ץ 6490/04 עלי צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט (3) 742; ע"א 189/00 משה אריאן נ' ארנון ויינברג, לא פורסם). בענייננו, עולה מהבקשה ומהתצהיר שצורף לה כי אכן מתקיים, בנוגע עם התובעת, התנאי הראשון, היעדר יכולת כלכלית, והמדינה בתשובתה לבקשה אף מסכימה לכך (ר' סעיף 11 לתשובת המדינה). יובהר כי בתגובת המדינה באה הפנייה לכך שהתובעת ניהלה הליכים משפטיים רבים ומגוונים במהלך השנים אחרונות, בהם יוצגה התובעת על-ידי עורכי דין רבים ושונים. לפיכך, נדרשה התובעת להסביר את מקורות המימון שנדרשו לה לייצוגה על-ידי אותם עורכי דין באותם הליכים. לטענת התובעת, בתשובתה, עורכי הדין ייצגו אותה באותם הליכים בלא תמורה ששולמה בפועל, הן משום שויתרו על קבלת תמורה והן משום שהוסכם עימם כי שכר טרחתם ישולם להם על בסיס אחוזים (למעט מקרה מצומצם אחד בו שולם שכר טרחה). בנסיבות אלה, נראה כי אין בכך כדי לשנות את המסקנה בדבר העדר יכולת כלכלית.

המכשול העומד לפני התובעת מצוי בבחינת סיכויי תביעתה. נראה כי התובעת לא צלחה מכשול זה וקיימים סימני שאלה קשים ונוקבים בקשר עם קיומם של אותם סיכויים. סימני השאלה מקורם, בין היתר, בטענת ההתיישנות אותה העלו הנתבעים.  כאמור, פסק-דין שמתבקש ביטולו ניתן ביום 16.9.1990. בגין פסק-דין זה נפתח ביום 8.10.1990 תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשת. התובעת טוענת כי נודע לה על קיומו של פסק-הדין אך ביום 21.6.2000, אולם מתשובת הנתבע 1 עולה כי במסגרת תיק ההוצל"פ הגישה התובעת, במהלך השנים, כשתים-עשרה בקשות שונות בטענת "פרעתי" בנוגע עם פסק-הדין שמתבקש ביטולו. טענות אלו נדונו לפני ראש ההוצאה לפועל, ונידחו בעיקרן, אולם התובעת בחרה לשוב ולהעלותן בכתב התביעה בתיק העיקרי דנן.  (ראה, למשל, בקשה שהוגשה על ידי המבקשת עצמה, בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, נספח ג' לתגובת המשיב 1, כמו גם הנספחים הרבים האחרים אותם צירף משיב זה לתגובתו, וחלקם לפחות, מדבר בעד עצמו, שכן מדובר במסמכים שיצאו מתחת ידי המבקשת או החלטות הנוגעות בה).

נוסף-על-כך, קיים לפני התובעת מכשול מתחום מעשה-בית-דין. טענותיה של התובעת, לפחות בחלקן, נדונו והוכרעו זה מכבר בהליכים שונים, שהגישה התובעת בעניין נשוא התביעה העיקרית דנן, על-ידי ראש ההוצאה לפועל, בתי המשפט המחוזיים בחיפה ובנצרת, ובית-המשפט העליון. הנתבע 1 פירט בתשובתו  (סעיף 6) את ההליכים שננקטו שנפתחו על-ידי התובעת: בקשות שונות שהגישה לראש ההוצאה לפועל (נספח ג' לתשובת הנתבע 1); בקשה לעיכוב הליכים וביטול עיקול שהוגשה לבית-המשפט המחוזי בחיפה ביום 23.1.2000, ונמשכה על-יד המבקשת בהמלצת בית-המשפט (ה"פ 124/00 - נספח ד/1 לתשובת הנתבע 1); המרצת פתיחה נוספת שהוגשה ביום 26.3.2001 לבית-המשפט המחוזי בחיפה ונדחתה (ה"פ 120/01 - נספח ה/1 לתשובת הנתבע 1); ערעור לבית-המשפט העליון שנדחה (ע"א 5848/05, ערעור על ה"פ 120/01 - נספח ו' לתשובת הנתבע   1); ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, שהוגש בצירוף לערעור הדדי מטעם הנתבע 1 לבית-המשפט המחוזי בנצרת, אשר הורה על חישוב מחודש של החוב בתיק ההוצל"פ על-פי הקבוע בפסק הדין (נספח ז' לתשובת הנתבע 1); בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון שנדחתה (רע"א 922/06 - נספח ח' לתשובת הנתבע 1).

הנה-כי-כן, פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בע"א 1059/05 ובע"א 1190/05, אשר הורה על חישוב מחודש בתיק ההוצל"פ בהתאם לפסק-הדין מיום 16.9.1990, וכן החלטתו של כב' בית-המשפט העליון בבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו, בר"ע 922/06, יצרו לכאורה מעשה בית דין, ובכלל זה בנוגע עם טענותיה של המבקשת באשר לאופן חישוב החוב בתיק ההוצל"פ, באשר לשיעורי הריבית החלים על חובה לנתבע 1 בתיק ההוצל"פ, ובאשר לטענותיה של התובעת בדבר אי זיכוי תיק ההוצל"פ בתקבולים שלא דווחו (טענות אשר נדחו כולן). לפיכך, עניין לנו בטענות עליהן חל, לכאורה, מעשה בית דין.

נוסף-על-כך, בהחלטתו של כב' ראש ההוצאה לפועל מיום 17.4.07, נדחו טענות דומות של המבקשת לעניין שיעורי הריבית בתיק ההוצל"פ נשוא החוב, שהועלו בבקשות שהגישה התובעת (נספחים ח/1 - ח/2 לתשובת הנתבע 1). על החלטה זו הגישה התובעת ערעור לבית-המשפט המחוזי בנצרת, שטרם נדון.

אין זה המקום להיכנס ולדון ביתר המכשולים העומדים וניצבים בפני התובעת (והמפורטים בתגובת הנתבע 1), אולם המסקנה הנה כי סיכויי התובענה, לכאורה, אינם נוטים כלל לטובת התובעת, ולפיכך, אין מקום בנסיבות אלה לפטור מאגרה.

לפיכך, הבקשה נדחית. האגרה תשולם עד ליום 30.11.07.

ניתנה היום י"ח חשון, תשס"ח (30 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

קלדנית: רחל אמויאל

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: